מלבי"ם
כאשר מפרש תחלה את אבותיכם כאשר בא יעקב מצרים לא הושיעכם על ידי מלך רק כאשר התפללו לפניו הושיעם על ידי נביאיו (ותפס כאשר בא יעקב מצרים, כי נבדלה צרת מצרים מצרות שאחר כך, שגלות מצרים לא היה מסבת חטא קדום רק כדי להיטיבם באחריתם ולהביאם אל המקום הזה ועל ידי כן נתגלגל הדבר שבא יעקב מצרים):
מצודת דוד
כאשר בא. רצה לומר: וזה הויכוח שעם הצדקות, שהנה כאשר בא יעקב למצרים, היה סוף הדבר שזעקו אבותיכם אל ה׳ מקושי השעבוד, ושלח את משה וכו׳, ולא היה להם אז מלך ללחום מלחמתם: